ל וי יחיא נ' איטח אהרון, עו"ד

פסק דין

פסק דין זה ניתן בתביעה כספית שהגיש התובע נגד הנתבע בגין סך של 458,258 ₪.

מכתב התביעה על נספחיו עולה כי הנתבע ייצג את התובע בהליכים המפורטים להלן שהתנהלו בבית המשפט לענייני משפחה ברמת-גן: (1) תמ"ש 85435/98 - תביעה שהגישו התובע, אחיו ובנו נגד הגב' אודיה לוי (להלן: "אודיה") שהייתה אשת בנו של התובע, מר גדעון לוי (להלן: "גדעון"), לפינויה מהדירה שהתובעים בתיק הנ"ל הם בין בעלי זכויות החכירה בה (להלן: "הדירה"), ולקבלת דמי שימוש ראויים בגין התקופה שבה עשתה שימוש בדירה ללא זכות; (2) תמ"ש 85434/98 - תביעה שכנגד שהגישה אודיה נגד התובע בסך של 229,425 ₪. על-פי כתב התביעה, הנתבע לא הגיש כתב הגנה מטעם התובע בתביעה שכנגד (תמ"ש 85434/98), וכשמונה חודשים לאחר הגשת התביעה ניתן פסק דין בהעדר הגנה על מלוא הסכום הנתבע. עוד עולה מכתב התביעה כי על אף שפסק הדין הומצא למשרדו של הנתבע ביום 28/8/03, הגיש הנתבע בקשה לביטול פסק הדין רק ביום 15/10/03, באיחור של 15 ימים, כאשר מדובר היה בבקשה סתמית וכללית שהוגשה ללא כל ניסיון ליתן הסבר לאיחור בהגשת כתב ההגנה, ללא התייחסות לסיכויי התביעה ובצירוף תצהיר שאינו עונה על הדרישות שבדין. על-פי כתב התביעה, ביום 27/11/03 נדחתה הבקשה לביטול פסק הדין, אולם הנתבע לא נקט בהליכי ערעור במועד הקבוע לכך. בנוסף נטען כי הנתבע לא הגיש כל בקשה לעיכוב הליכים לאחר מתן פסק הדין, בעת הגשת הבקשה לביטול פסק הדין או לאחר דחייתה. לגבי תמ"ש 85435/98 צוין כי אמנם תביעת הפינוי התקבלה, אך נדחתה התביעה לקבלת דמי שימוש ראויים בהעדר ראיות בעניין גובה דמי השכירות. בנוסף עולה מכתב התביעה כי ביום 4/7/04 הוגשה הודעת ערעור על פסק הדין שניתן בתמ"ש 85435/98, שבה ניסה הנתבע לתאר את התביעות הנ"ל כמאוחדות, על-אף שבפועל מדובר בהליכים נפרדים.

לעניין הנזק נטען כי בשל רשלנותו של הנתבע נגרמו לתובע נזקים כדלקמן: (1) מלוא סכום פסק הדין שנפסק לטובת אודיה בצירוף אגרות, עלויות הליכי הוצל"פ ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 317,070 ₪; (2) הפסד הכנסה ממגורים בדירה בתקופה שבין אוקטובר 1999 לספטמבר 2000 בסך של 78,588 ₪; (3) שכר טרחה לבא כוחו הנוכחי של התובע אשר ניסה לצמצם את הנזקים שגרם הנתבע בסך של 13,162 ₪; ו- (4) עגמת נפש שהפיצוי בגינה הועמד על סך של 50,000 ₪.

מכתב ההגנה עולה כי הנתבע ייצג את גדעון, בנו של התובע, במסגרת תביעות בינו לבין אודיה, ובהמשך לטיפול בענייניו של גדעון התבקש הנתבע על-ידי התובע באמצעות גדעון להגיש תביעת פינוי נגד אודיה. על-פי כתב ההגנה, הדירה נמסרה לגדעון במצב שלד, והוא ואשתו השקיעו בהשלמת הבנייה כספים רבים מאוד עד לשלב שבו הבית היה מוכן. לטענת הנתבע, מפאת הסימפטיה הרבה שחש בית המשפט כלפי אודיה אשר יש לה בן בעל נכות פיזית קשה מאוד, לא חייב אותה בדמי שכירות או בהוצאות משפט על אף שחויבה לפנות את הנכס. הנתבע הכחיש את טענתו של התובע כי לא הציג כל הוכחה באשר לדמי השימוש הראויים, וטען כי בית המשפט קיבל נתונים בעניין זה אך בחר להתעלם מהם. לגבי תמ"ש 85434/98, נטען כי מדובר היה בתביעה חדשה שהנתבע סירב לטפל בה ללא תשלום שכר טרחתו, והודיע על כך לבא כוחה של אודיה אשר המציא את כתב התביעה לתובע באופן אישי. בהקשר זה נטען כי התובע ובנו ידעו מפורשות שהנתבע אינו מטפל בתביעה ולא עשו דבר עד שהתקבל פסק דין נגד התובע, שאז ביקשו מהנתבע להגיש בקשות לביטול פסק הדין אשר נדחו. כמו-כן טען הנתבע כי לא נשמעה מהתובע או מגדעון תלונה כלשהי, עד שהתערב חתנו של התובע וגייס את עו"ד צוקרמן לעניין. לבסוף נטען כי כתב התביעה מנופח ומופרז וכי יש להטיל על התובע אשם תורם בגובה מלוא סכום התביעה.

ב"כ התובע הגיש שלושה תצהירי עדות ראשית מטעמו: תצהירו של התובע עצמו, תצהיר של בנו גדעון ותצהיר של בתו יעל טרי.

בתצהירו של התובע הועלו שוב הטענות שבכתב התביעה וכן טענות נוספות כמפורט להלן. על-פי תצהירו של התובע, סוכם ששכר טרחתו של הנתבע ישולם מתוך דמי השימוש שיתקבלו מהתביעה בתמ"ש 85435/98, ואם התביעה תידחה, מתוך דמי שכירות שיתקבלו לאחר מכן בגין השכרת הדירה. עוד עולה מהתצהיר כי הנתבע מעולם לא העלה בפני התובע טענות כלשהן בעניין שכר הטרחה, ואף פעם לא אמר שהוא מסרב לטפל בתביעה שהגישה אודיה בגין שכר טרחה. כמו-כן הוצהר כי התובע לא קיבל לידיו את כתב התביעה בתמ"ש 85434/98, אלא רק את פסק הדין אשר ניתן בתביעה. בנוסף עולה מהתצהיר כי כאשר פנה התובע יחד עם בתו יעל טרי אל הנתבע ושאל כיצד ניתן נגדו פסק דין בהעדר הגנה, התייחס הנתבע בזלזול לכל העניין ואמר ש"זה שום דבר", שאין לתובע מה לדאוג ושפסק הדין יבוטל. גם בשלב הזה, כך הוצהר, לא ביקש הנתבע שכר טרחה, לא הכחיש כי ייצג את התובע בהליך, ואף הגיש בקשות לביטול פסק הדין מבלי לדרוש שכר טרחה כלשהו. עוד נטען בתצהיר כי אף אילו הייתה גרסתו של הנתבע נכונה, הרי שהתרשל בתפקידו בכך שלא הגיש את הבקשה לביטול פסק הדין כראוי תוך התייחסות לסיכויי התביעה וכן לא הגיש במועד ערעור על ההחלטה בבקשה לביטול פסק הדין ובקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין.

הגב' יעל טרי ערכה תצהיר עדות ראשית לתמיכה בגרסתו של אביה התובע. בין היתר הצהירה כי היא זו שאוספת את הדואר הרשום בבית שבו היא מתגוררת יחד עם אביה, ומעולם לא קיבלה את כתב התביעה שהוגש מטעם אודיה. הגב' טרי חזרה על הטענות בתצהירו של התובע לגבי תוכן הפגישה שהתקיימה במשרדו של הנתבע לאחר מתן פסק הדין בתמ"ש 85434/98, והדגישה כי אף שהגיעה למשרדו של הנתבע פעמים רבות, הנתבע מעולם לא ביקש ממנה או מאביה שכר טרחה ולא אמר שלא ייצג את אביה בתביעה שכנגד שהגישה אודיה.

גדעון ערך אף הוא תצהיר עדות ראשית שבו חזר על טענותיו של אביו, בין היתר בעניין הסדר שכר הטרחה שסוכם עם הנתבע. גדעון הדגיש בתצהירו כי הנתבע אף פעם לא פנה אליו בטענות לגבי שכר טרחה ולא אמר שהוא מסרב לטפל בתביעה שהגישה אודיה בגין שכר טרחה. מתצהירו של גדעון עולה כי כתב התביעה שכנגד נמסר לו על-ידי אודיה במסגרת הליך אחר, וכשהראה את כתב התביעה לנתבע אמר שקיבל אותו למשרדו, שזה "קשקוש" כלשונו ושאין מה להיות מוטרד מכל העניין.

הנתבע הגיש תצהיר עדות ראשית שבו חזר על טענותיו בכתב ההגנה, והצהיר כי דרש את שכרו מספר רב של פעמים, אך תמיד נדחה בטענה שהמצב קשה ושעליו להמתין. הנתבע ציין בתצהירו כי בפסק הדין ובבקשה לביטול פסק הדין נכתב במפורש ש"כתב התביעה נמסר לנתבע" (התובע בענייננו), כפי שעולה גם מהתגובה לבקשה לביטול פסק הדין שהגישה אודיה. כמו-כן הצהיר הנתבע כי התובע בעצמו היה במשרדו פעמים ספורות בלבד. עוד הוצהר כי התובע התבקש להביא חוות דעת בעניין גובה השכירות בדירה, אך הוא לא עשה כן מטעמי חיסכון והמציא מסמך ממתווך מקומי בנוגע לדמי השכירות אשר צורף לכתב התביעה.

לאחר הגשת תצהירי העדות הראשית התנהל דיון הוכחות שבמהלכו נחקרו המצהירים הנ"ל ולאחר מכן הוגשו סיכומים בכתב.

דיון

השאלה המרכזית העומדת לדיון בענייננו הינה האם הנתבע התרשל כלפי התובע וגרם לו נזקים כמפורט בכתב התביעה.

תחילה יצוין כי אכן יש קושי להסתמך על האמור בתצהירו של התובע, אשר העיד בחקירתו הנגדית כי לא קרא את התצהיר (עמוד 10 לפרוטוקול, תשובה 5) והוא אף אינו יכול לקרוא אותו בשל בעיות ראייה (תחילת עמוד 10), כאשר לא ברור האם התצהיר הוקרא והוסבר לתובע לפני שחתם עליו. בנוסף לכך, בית המשפט התרשם מעדויותיהם של גדעון והגב' טרי כי גם הם אינם בקיאים בכל פרטי הפרטים של ההליכים המשפטיים המתוארים בתצהיריהם בהרחבה (ולעיתים באופן לא מדויק כעולה מחקירתה של הגב' טרי בסוף עמוד 6 ותחילת עמוד 7 לפרוטוקול). יחד עם זאת וכפי שיפורט להלן, די בעדויותיהם הבלתי אמצעיות של התובע, המצהירים מטעמו והנתבע בחקירותיהם הנגדיות וכן באסמכתאות שהוצגו בפני בית המשפט כדי להרים את הנטל המוטל על התובע על-מנת להוכיח כי הנתבע התרשל כלפיו.

אין חולק כי הנתבע ייצג את התובע בתמ"ש 85435/98. כמו-כן אין חולק כי גם בתביעה שכנגד שהגישה אודיה בתמ"ש 85434/98 מופיע הנתבע הן בכתב התביעה והן בפסק הדין כבא כוחו של מר יחיא לוי, התובע בענייננו. הנתבע כלל לא טען וממילא לא הוכיח כי הודיע לבית המשפט לענייני משפחה שהוא אינו מייצג את התובע בתמ"ש 85434/98 וכי ביקש למחוק את שמו מהרישומים, ובחקירתו הנגדית אף העיד שלא מצא לנכון להודיע לבית המשפט כי מה שכתוב בפסק הדין איננו נכון כיוון שלא ייצג בתיק (עמוד 17 לפרוטוקול, תשובות 15-16). גם בבקשה לביטול פסק הדין בתמ"ש 85434/98 לא טען הנתבע שמר יחיא לוי לא היה מיוצג בהליך.

זאת ועוד, לא נסתרה גרסתו של התובע אשר באה לידי ביטוי גם בחקירתו הנגדית כי כתב התביעה שהוגש מטעם אודיה כלל לא הומצא לו באופן אישי. הנתבע טען כי הודיע לעו"ד אשורי שלא ייצג בתמ"ש 85434/98, ולדבריו, בעקבות זאת המציא עו"ד אשורי את כתב התביעה ישירות לידי התובע, כפי שעולה לכאורה גם מהבקשה שהגישה אודיה למתן פסק דין. ואולם, כאשר נשאל הנתבע בחקירתו כיצד מסר לעו"ד אשורי את ההודעה, היסס והעיד: "נדמה לי שטלפונית" (עמוד 16, תשובה 15). מעבר לכך, הנתבע אינו יכול להעיד מידיעתו האישית האם כתב התביעה אכן הומצא ישירות לתובע, ואין בפני בית המשפט עדות של עו"ד אשורי או של אודיה בעניין זה. כתב התביעה אמנם הגיע לידי גדעון אשר העיד כי "במקרה אתה [הנתבע – מ.ת.] היית בבית המשפט בדיון הפלילי, יצאנו דיברנו עם עו"ד אשורי היא הגישה את המסמכים, שאלתי אותך אם לקחת ואמרת לי תתייחס לזה כקשקוש בלבוש. אני זוכר את זה כמו סרט" (עמוד 4, תשובה 17). יחד עם זאת, אין כל אינדיקציה לכך שכתב התביעה הגיע לידי התובע עצמו אשר העיד בעניין זה: "לא קיבלתי. אם הייתי מקבל הייתי רץ" (עמוד 11, תשובה 13). יודגש כי אישור המסירה היחיד שהוגש לבית המשפט (ת/1) מעיד כי כתב התביעה הומצא למשרדו של הנתבע בלבד ביום 21/1/03, וזוהי ככל הנראה המסירה שאליה התייחס כב' השופט גרניט בפסק דינו אשר ניתן בהעדר הגנה.

גרסתו של הנתבע לגבי סירובו לייצג את התובע בתמ"ש 85434/98 אינה ברורה ומעלה תמיהות. הנתבע טען כי סירב לייצג עקב אי תשלום שכר טרחה, אלא שעל-פי עדותו שלו, הסדר שכר הטרחה מעולם לא הושלם (עמוד 15, תשובה 15) והוא טיפל בתביעות הקודמות של התובע ושל גדעון מבלי שסוכם שכר הטרחה שלו (שם, תשובה 17). הנתבע אף לא פירט בתצהירו מתי דרש שכר טרחה עבור הטיפול בענייניו של התובע ואילו סכומים דרש, ובחקירתו הנגדית העיד כי הוא איננו זוכר כמה כסף ביקש (עמוד 16, תשובה 2). כמו-כן עולה מעדותו של הנתבע כי לא שלח אל התובע ולו מכתב דרישה אחד לתשלום שכר טרחה (עמוד 15, תשובות 19-20). גם בהליך דנן לא העלה הנתבע בכתב ההגנה או בתצהיר טענות קיזוז כלשהן בגין שכר טרחה המגיע לו לדבריו ולא הגיש תביעה שכנגד בעניין זה, כשבחקירתו הנגדית לא הציג כל הסבר מתקבל על הדעת לכך (עמוד 16, תשובה 14). יצוין כי על-פי גרסתם של התובע וגדעון, הוסכם ששכר הטרחה ישולם לנתבע בסיום הטיפול בתביעה שהגיש התובע, וזאת מתוך דמי השימוש שיתקבלו מהתביעה או מתוך דמי השכרת הדירה (עדותו של גדעון בעמוד 5 לפרוטוקול, תשובות 10 ו- 12 ועדותו של התובע בעמוד 10 תשובות 12-13). הנתבע לא הכחיש כי נאמר לו ששכר טרחתו ישולם בדרך זו, אך טען שלא הסכים לכך מעולם (עמוד 16 לפרוטוקול, תשובה 4). אף אם נקבל את גרסתו של הנתבע, הרי שלכל הפחות הייתה אי בהירות רבה לגבי שכר הטרחה ומועדי התשלום, ולמעשה לא הייתה כל הסכמה בין הצדדים בעניין זה.

בנסיבות המתוארות לעיל, מן הראוי היה שהנתבע יציג בפני התובע דרישה ברורה ומפורשת לתשלום שכר טרחה ויבהיר לו באופן שאינו משתמע לשתי פנים כי בהעדר תשלום, לא ייצג אותו בתמ"ש 85434/98. דא עקא, מעדותו של הנתבע עלה כי לא פנה אל התובע בכתב ואף לא נפגש עמו, אלא רק יידע אותו טלפונית שיש תביעה חדשה נגדו ושהוא לא מטפל בה (עמוד 17 לפרוטוקול, תשובה 12). הנתבע לא פירט בתצהירו או בחקירתו מתי התקיימה שיחה זו ומה בדיוק נאמר בה. יובהר כי במועד הגשת התביעה בתמ"ש 85434/98 כבר היה התובע אדם מבוגר מאוד אשר שמיעתו לקויה, ולכן הייתה חשיבות מיוחדת לוודא כי הוא מבין את מה שנאמר לו ויודע שעליו להתגונן בעצמו כנגד התביעה. התובע אמנם הודה בחקירתו כי הנתבע אמר לו שיש תביעה חדשה (עמוד 11, תשובה 3), אך מעדותו עולה כי הבין שהנתבע ייצג אותו גם בתביעה זו, ובלשונו: "כן, הוא עו"ד שלי. מה שהיא תובעת ממני הוא מכיר הוא יודע, הוא אמר שלדעתו לא יאשרו" (שם, תשובה 5). כך עולה גם מעדותו של גדעון: "בכלל לא ידענו על הסיפור הזה כי לא יידעת אותנו שזה תיק שני. היה ידוע שאתה מייצג אותנו בכל התיק וחשבנו שזה אותו תיק. ואתה שוב מנסה להטעות ובסוף התברר שזה שני תיקים" (עמוד 5, תשובה 17). יתר על כן, הנתבע עצמו טען בבקשה לביטול פסק דין שהגיש בשם התובע בתמ"ש 85434/98 כי "התובע חשב כי מדובר בחלק מן הדיונים בתיק ולא הבין כי מדובר בתביעה חדשה וכי עליו להתגונן, וזאת מאחר שהתיק ממילא קבוע לדיון" (סעיף 4 לבקשה). לפיכך, בית משפט זה התרשם כי לא הובהר לתובע כנדרש שהתביעה החדשה הינה הליך נפרד שהנתבע לא יטפל בו, וכי על התובע לפעול בעצמו בהליך זה.

לאור כל האמור לעיל, הנני קובע כי התובע הרים את הנטל המוטל עליו על-מנת להוכיח כי על פניו ועל-פי המסמכים שבתיק בית המשפט הנתבע ייצג אותו גם בתביעה שכנגד בתמ"ש 85434/98, כאשר לא עלה בידי הנתבע לסתור זאת ולהוכיח כי יידע את התובע והסביר לו בבירור שמדובר בהליך נפרד, ושעליו להתגונן בהליך זה באופן עצמאי.

אם לא די בכך, הנתבע לא הכחיש כי פסק הדין שניתן נגד התובע בהעדר הגנה הגיע למשרדו עוד ביום 28/8/03, ואף-על-פי-כן הגיש בקשה לביטול פסק הדין רק ביום 15/10/03, באיחור של למעלה משבועיים. אף אילו הייתה מתקבלת גרסתו של הנתבע כי לא ייצג את התובע בתביעה שכנגד (תמ"ש 85434/98), מן הראוי היה שלאחר קבלת פסק הדין ישוחח הנתבע עם התובע אשר באותה עת עדיין ייצג אותו בתביעה העיקרית (תמ"ש 85435/98), יברר עמו מדוע לא התגונן נגד התביעה, יוודא שקיבל את פסק הדין, יידע אותו בדבר השלכותיו ואולי אף ימליץ לו כיצד ומתי לפעול לביטול פסק הדין. ואולם, מעדותו של הנתבע עולה כי לא עשה דבר מכל אלה ופעל רק לאחר שהתובע הגיע אליו בעקבות הליכי הוצל"פ שננקטו נגדו (עמוד 18, תשובה 20), כאשר גם במועד זה לא הגיש כל בקשה לעיכוב הליכים בתיק. הנתבע אף לא ערך את הבקשה לביטול פסק הדין כראוי, שכן לא דאג להחתים את התובע על תצהיר מפורט כנדרש ולא התייחס בצורה מספקת לסיכויי התביעה, כפי שעולה בבירור מההחלטה שניתנה בבקשה לביטול פסק הדין מיום 27/11/03 שבה נקבע כדלקמן: